החלטה בתיק רע"ב 23004-04-13

1.         המבקשים שכינו עצמם "המערערים" (להלן: המבקשים ) הגישו בקשת רשות ערעור על פסק בוררות של הבורר אבנר ברק, אשר מונה כבורר על ידי בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת עופרה אטיאס) - נספח ז' לבקשה.

            מאחר שיש למחוק את הבקשה על הסף ולהחזירה לדיון בבית משפט קמא, וכדי למנוע הארכת התדיינות שלא לצורך, לא נתבקשה תשובת המשיבים.

2.         על פי סע' 79ב(ג) לחוק בתיק המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) משמונה הבורר על ידי בית משפט השלום הרי שבנוסף לעובדה שהוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) חלות על ההליך, "בית המשפט" שבסע' 1 לחוק הבוררות הוא בית משפט השלום, לענייננו בית משפט השלום בקריות.

            לפיכך, כל נושא הקשור לפסק בוררות שניתן, יש להביאו בפני בית משפט השלום בקריות כבית המשפט המוסמך (ראה גם רע"א 6435/05 (ז'אנו נ' יורו ישראל (י.ש.) בע"מ, ניתן ב-10/4/06 סעיף 9), ואין מקום לפנות לבית משפט זה, אלא לאחר החלטה או פסק דין של בית משפט השלום - ככל שקיימת זכות כזו.

על בית משפט השלום כבית משפט שהורה על הליך בוררות לקיים כול התדיינות נדרשת בקשר לאותו הליך, לרבות בקשת רשות ערעור, ככול שקיימת זכות כזו, כתנאי בהסכם הבוררות, לאחר תיקון מס' 2 (ראה גם ספרו של עו"ד ישראל שמעוני, "אופק חדש בבוררות, דיני בוררות עם ערכאת ערעור" (התשס"ט-2009) 357).

3.         על פי סע' 29ב(א) לחוק הבוררות (תיקון מס' 2) רשאים הצדדים להסכים לשמר בידם זכות של בקשת רשות ערעור (ולא ערעור כפי שצוין בהסכם הבוררות), בהתמלא התנאים המפורטים בסעיף הנ"ל.

            בקשת רשות כזו יש להגיש לבית המשפט, שהוא לענייננו בית משפט השלום בקריות, וזאת כפי שהובהר לעיל תוך קריאת סע' 29ב(א) לחוק הבוררות לצד סע' 79ב(ג) לחוק בתי המשפט.

            בנוגע לטעמים למתן רשות ערעור (הגם על דרך אמירת אגב) ניתן להפנות לרע"א 6649/10 ( אבישר נ' שרונה רונן, פסק דין שניתן על ידי בית המפט העליון ב- 6/5/2012).

4.         בהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים נרשם כי קיימת אופציה לערער. ניתן לפרש הסכמה זו כאופציה להגיש בקשת רשות ערעור. יודגש, כי אין זכות ערעור על פסק בוררות גם אם קיימת הסכמה כזו של הצדדים אלא רק בקשת רשות ערעור על פי התנאים המפורטים בסע' 29ב(א) לחוק הבוררות.

5.         בהנחה שמוסכם כי נשמרה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור בידי הצדדים לבוררות, הרי שרשאי כל אחד מהם להגיש בקשה כזו לבית משפט השלום בקריות.

6.         במקרה דנן הגישו המבקשים לאחר שהבורר נתן פסק בוררות, שלטענתם היה לא סופי, הודעה לבית המשפט כי יש צורך בהשלמת הפסק, ולכן נמנעו באותו שלב מלהגיש ערעור על פסק הבוררות.

משהוגשה הבקשה היה על בית משפט השלום לדון בבקשה לגופה.

מכל מקום, בית משפט השלום בהחלטה שניתנה ביום 21/2/13 הורה על פנייה לבורר כדי לברר אם ההחלטה שנתנה על ידו היא בגדר של פסק דין.

הבורר הודיע כי החלטתו היא סופית ומוחלטת.

המבקשים חזרו ופנו לבית המשפט, ובית המשפט סבר כנראה כי יש להגיש בקשת רשות ערעור לערכאת הערעור.

לעניין זה יש להבהיר את הדברים הבאים:

- הסמכות לדון בפסק הבוררות ו/או בהחלטות של הבורר היא של בית משפט השלום בקריות. סמכות זו כוללת גם החלטה אם מדובר בפסק דין או בהחלטה אחרת, ובמקרה האחרון על בית המשפט להורות לבורר להשלים את הפסק. ולכן הנושא הוא בסמכותו של בית המשפט.

- ככל שטוענים המבקשים כי עומדת להם זכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות מכוח חוק הבוררות, גם אז הסמכות לדון בבקשת רשות ערעור לרבות החלטה אם לתת רשות ערעור היא של בית משפט השלום בקריות. ולכן, על בית משפט השלום היה ראשית לבחון אם ההחלטה שניתנה על ידי הבורר אותה כינה הבורר כ"החלטה סופית" היא אכן בגדר של פסק דין או מחייבת השלמות, ולצורך הכרעה במחלוקת זו ככל שקיימת, יש לקיים דיון במעמד הצדדים בבית המשפט.

ככל שניתן פסק בוררות על ידי הבורר, ומוסכם על הצדדים כי קיימת תנייה לפיה שמורה להם הזכות להגיש בקשת רשות ערעור, הרי שגם בקשה כזן צריכה לידון בפני בית משפט השלום, ואין מניעה כי זו תידון יחד עם בקשה לאישור פסק בוררות, לרבות עילות ביטול, ככל שמעלה מי מן הצדדים (ראה דנ"א 3895/12 עו"ד שרונה גונן נ' עו"ד יצחק אבישר [28/5/2012]).